вторник, 25 июня 2024 г.

Объяснительная записка к геологической карте 1:25 000 БЕРЛЕБУРГ 1935 года

Доброго времени друзья, любители природы и её тайн. Здесь впервые на русском языке осуществяется интернет-публикация геологических материалов, относяшихся к Виттгенштайнер Ланд и её ближайшим открестностям. А конкретно - объяснительная записка, изданная в 1935 году геологом-полевиком и учёным Германом Райхом к геологической карте Берлебурга. Статья о Райхе имеется в немецкой википедии (и пока только в ней) под названием "Hermann Reich (Geologe)". Возможно, со временем, мы переведём её на русский язык и поместим биографию на этом сайте. Райх исследовал территорию Виттгенштайнер Ланд и издал несколько геологических карт в масштабе 1:25 000. Масштаб крупный с почти полной топографической основой того времени. Карта "Berleburg" (№ 2852, новый современный номер 4916) была издана несколько ранее, в 1928 году. Она охватываеи территорию современного города Бад Берлебурга и его окрестностей.

После публикации этой записки и её перевода на русский язык, мы опубликуем эту карту. Надеемся, что всё это пригодится тем геологам, которые интересуются геологией Германии и изучают её. Но пригодится этот материал и местным краеведам и любителяи походов и путешествий, поскольку земля Виттгенштайнер Ланд достойна самой высокой оценки с точки зрения возможностей для туризма. И знание геологической основы будет весьма кстати.

Итак, в путь! Смотреть ЗДЕСЬ (для подписчиков рассылки "Геоинформация").

понедельник, 13 мая 2024 г.

Гео-Личности: Фёдор Фёдорович фон Берг



Памятник Ф.Ф.Бергу на Сайменском канале. Автор фотографии: Кирилл Бахметьев, 2010. Другие фотографии памятника Бергу этого автора смотрите ЗДЕСЬ.

Фёдор Берг – топограф, географ, государственный деятель. Его биография могла бы послужить созданию увлекательного фильма. Он добровольцем сбежал на войну с Наполеоном, был близок к императорам, дослужился до генерал-фельдмаршала. На него неоднократно покушались. Но главное дело жизни, по которому его запомнили потомки, – стратегическая карта России. Про неё и сейчас говорят "карта Берга".

Будущий генерал-фельдмаршал Фридрих Вильгельм Рэмберт фон Берг – Фёдор Берг – к военной карьере не стремился. Из небогатой дворянской семьи многочисленного немецкого рода, он готовился стать гражданским служащим. С этой целью юноша и поступил в Дерптский университет. Но, не задумываясь, бросил свои занятия и пустился в опасное странствие, как только узнал, что французы вступили в Россию.

Добровольца определили юнкером в Либавский пехотный полк Рижского корпуса, оборонявшего северо-западные рубежи Российской империи. Берг многократно проявил себя во время Русско-французской войны – в заграничных походах русской армии, в партизанских отрядах, в "битве народов" под Лейпцигом и в преследовании неприятеля до Рейна. После войны он стал много путешествовать по Европе как тайный наблюдатель, разведчик и дипломат. Так он изучил поля сражений в Италии и Швейцарии, составил военное описание Турции, собрал материалы для военно-топографического описания этих территорий.

В 1822 году Берг получил серьёзное дипломатическое задание: ему следовало собрать подробные сведения о малоизвестной местности между Аральским и Каспийским морями и навести там порядок среди местного населения. В это время киргизы Киргиз-Кайсацкой степи (ныне эта степь называется Казахская) стали нападать с разбоем на русских торговцов. За три года военных экспедиций в среднеазиатские степи (1823–1825 годы) Берг решил политические разногласия и собрал сведения для составления карты плато Устюрт между Аральским и Каспийским морями и территории от Астрахани до Гурьева...

Полную статью с иллюстрациями смотрите и читайте ЗДЕСЬ

воскресенье, 23 октября 2022 г.

Новости гео-информации: 17-23 октября 2022 года

Мир Божий.
Не сиди у компьютера, иди пешком или поезжай на велосипеде в природу, путешествуй, исследуй, изучай, присматривайся, мир так велик, а жизнь так коротка...

* Пять актуальных вопросов о Географическом диктанте.

* 1 ноября в Московском дворце пионеров состоится презентация детской книги Игоря Окунева "Великие географические открытия плюшевых игрушек".

* В Находке создают уникальный экологический проект: поля и овраги станут классом для уроков биологии и географии.

* Сочинское географического общество (СГО) отмечает 65-летний юбилей. Общество существует с 1957 года. За это время было издано более 70 книг, проведено 1500 лекций, организовано 2500 выставок и 600 экспедиций. СГО создало первый на территории России Сочинский национальный парк. Благодаря специалистам была издана Красная книга Сочи. СГО – старейшая научно-общественная организация Юга России. В ее составе – более 260 действительных членов, в том числе 6 докторов и 28 кандидатов наук, заслуженных деятелей, почетных граждан города Сочи и лауреатов Государственной премии РФ.

* Ушел из жизни заведующий кафедрой геоморфологии Института наук о Земле СПбГУ, доктор геолого-минералогических наук Александр Ласточкин. Почетный профессор университета скончался во вторник, 18 октября. Ученого не стало в возрасте 83 лет. Александр Ласточкин известен как создатель ряда новых научных направлений в геоморфологии, геологии, географии, геотопологии, геоэкологии и науках о Земле в целом. Многие из сформулированных им теорий и методов вошли в учебную литературу для вузов. Профессор руководил кафедрой геоморфологии факультета географии и геоэкологии СПбГУ с 1986 по 2022 годы. Ученый выпустил свыше 310 научных работ, в том числе монографий и учебников.

* В московском "Парке Яуза" открылась фотовыставка "Юный полярник 2022".

* В МГУ представили способ определения количества взвесей в реках с помощью акустики.

* В городе Новоузенске Саратовской области появился лесопитомник по выращиванию дубовых саженцев с их последующей бесплатной раздачей. Благородным делом занимается настоятель местного Свято-Екатерининской соборной церкви протоиерей Александр Милованов. Благодаря ему за три года в засушливом Заволжье были высажены не менее 900 дубов.

* Новый метод измерения уровня моря использует сигналы GPS.

* Содержание сероводорода в Чёрном море оказалось в 5-8 раз меньше, чем считалось ранее.

* В октябре исполнилось 50 лет со дня смерти Ивана Антоновича Ефремова. Большинству он известен как один из любимейших авторов научной фантастики, тогда как в научном мире о нём вспоминают в первую очередь как о крупнейшей величине в отечественной палеонтологии позвоночных. Главным достижением Ефремова принято считать создание целого раздела палеонтологии — тафономии, основы которой он начал формулировать в своих трудах в 1940-х годах. Это направление изучает процесс образования ископаемых останков организмов: от формирования их посмертных скоплений до, собственно, окаменения.

* В Кировской области нашли череп шерстистого носорога.

* Природно-геологический памятник обнаружили учёные в окрестностях Салехарда. На безымянной протоке реки, омывающей город с юга, рыбаки нашли каменную косу. Это валуны эпохи палеолита.

* В Казанском кремле открылась выставка художника-геолога Фарита Газизуллина.

* Резкое снижение уровня Каспийского моря привело к появлению в территориальных водах Туркмении нового острова. На данный момент остров поднимается, в верхней точке, на 1 метр над уровнем моря, протяженность острова в длину составляет 280 метров, в ширину — 80 метров. Остров появился из воды в 5-ти км от береговой линии Туркмении. До 80-х годов XX века остров уже поднимался над уровнем моря и был известен как остров Михайлова. Затем уровень Каспийского моря поднялся и поглотил остров.

* Внимание, юбилейные даты:
* 22 октября 200 лет назад (1822 год) в России основано первое училище топографов.
* 22 октября 100 лет назад (1922 год) родился Олег Александрович Мазарович - советский ученый-геолог, доктор геолого-минералогических наук (1974 год), Заслуженный профессор МГУ (1995 год). В 1954 году защитил кандидатскую диссертацию на тему "Верхнепалеозойская Тенизская впадина". В 1973 году защитил докторскую диссертацию на тему "Геология девонских моласс". Один из авторов Геологической карты СССР для высшей школы и Геологической карты европейской части СССР для высшей школы. Ответственный секретарь журнала Вестник Московского университета, Серия геология (1964—1971 годы). Скончался в 2002 году.

________________________

Портал ПАЛОМНИК.
Подборка новостей: физико-географ Алексей Потупин, 23 октября 2022 года.

среда, 30 июня 2021 г.

岩石圈板块运动的气候性质(介绍)


献给三位一体,
显示它是如何发生的。

前言——精华

最重要的是,俄罗斯伟大诗人亚历山大·谢尔盖耶维奇·普希金(Alexander Sergeevich Pushkin)用儿时就知道的话语表达了控制岩石圈板块运动的大气过程的本质:
海上的风在走
小船继续前进;
他在海浪中奔向自己
在充气帆上。



阿尔弗雷德·韦格纳的缺陷

韦格纳是一名专业的气象学家(地理学的分支),但不是专业的地质学家。 大气层中发生的过程比地球内部发生的过程更接近他。 从本质上讲,他对格陵兰岛的研究旨在了解在寒冷的几乎整个大陆上发生的过程。

假设非洲和南美洲曾经代表一个整体,然后分裂并开始向不同方向发散,他不得不以地理学家和气象学家的身份来处理大陆水平运动的原因问题。但他并没有这样做,而是采用了一种地质逻辑,即所有山脉和最深的洼地都是发生在地球内部的过程的结果。没有成为专家就受到影响?没有看到其他选项?你想让地质学家支持他的想法吗?尽管如此,但事实证明,这个错误不仅对整个 20 世纪而且对本世纪都是致命的。这很奇怪,因为是地理学家、气象学家、地球物理学家,最容易用对流层环流和海洋环流来解释岩石圈板块运动的方向。这显然是惊人的,如下面的例子所示。

因此,在出色地解决了大陆真实运动问题后,岩石圈板块运动的问题和原因被推迟了近一个世纪,也就是今天。 直到现在,地理人都没有注意到“苹果落在他们头上”的事实。



场景一: 向西!

所以有大气层和水层的行星被安排在太阳辐射(热)的影响下,形成或多或少稳定的对流层极地-赤道环流带,几乎无处不在(除了一些例外,下面将讨论) ) 东西向东...转移。 这里没有必要谈论其他更高的大气环流带,因为陆地起伏不超过对流层流的厚度。

所以,到目前为止,没有人问过最简单的问题(嗯,非常简单):为什么最具代表性的岩石圈板块(非洲和中南美洲,毕竟,从这里开始,岩石圈运动理论的舞蹈?板块开始)在东西方向相隔数千万年和数亿年?不是南北或任何其他方向,即东西。这是任何人都可以问的最简单的问题,但是……这样的问题不是在科学中提出的。好像一切都是理所当然的:他们只是搬到某个地方。

但是这个问题有一个非常合乎逻辑和简单的答案:它们的运动对应于气团的盛行的长期信风流(哈德利环流)。如果您看一下南美洲大陆,例如比喻性的大陆浮冰,那么它的东部信风被带到西部,由安第斯山脉的高“小丘”支撑。他们,这些科迪勒拉山脉,是大陆的完美高帆。有没有人从洋流和大西洋海浪的压力开始计算当地风(每年)在这片土地上施加的总压力?不要忘记压力的恒定性。

问题已经提出,答案已经收到,但我们能接受吗? 无论如何,自然界中是否存在小恒力定律? 在民间智慧层面,有“一滴石磨”之说。 如果它的影响是恒定的。 即使连续施加少量曝光也能产生显着效果。 这里的结果是惊人的。 或者这只是一个孤立的事件,可以说,是偶然的,还是像现在流行的说法,断章取义?



场景二: 破碎的山脉

现在让我们把目光转向南美洲南部、非洲和澳大利亚。 我们会看到什么? 没错:南极洲周围的自由海洋空间。 的确,存在一个瓶颈,即科迪勒拉山脉和南极半岛的山脉之间。 这个配置很有意思。 值得关注的是气象学家韦格纳......

你不觉得有人人为地撕裂了这两个山脊,在它们之间制造了德雷克通道吗?并在他身上创造了西风和洋流的狂欢?该地区的整体面貌表明,这股“未知力量”不仅将南安第斯山脉和南极半岛北部推向了东部,而且还沉没了它们的部分领土。我不会隐瞒我知道这种力量的事实——对流层中气团的极地环流和南极洲周围的洋流。更何况,这已经说明的很清楚了,没有必要去寻找其他的力量。

这是来自俄罗斯维基百科的直接明亮活泼的引述:“海峡经常发生风暴,在这里它们是地球上最强的风暴之一——恒定的西风,有时达到 35 m / s(126 km / h),是结合自西向东的水流,有时达到15公里/小时的速度,15米以上的海浪也频繁出现。”

诚然,飓风的所有威力几乎无处可去,因为这里只是一片海洋,没有大岛或大陆高山“帆”,但正如我们所见,这种力量能够阻止其他大陆接近南极洲。

南极还剩下什么? 一旦你与其他大陆分离,一旦进入对流层和海洋的南部极地环流的怀抱,就独自一人,慢慢地绕极地顺时针转动。 但是,然而,这并不是完全明确的,这将在下面讨论。



场景三: 非标准

我们谈论的是印度斯坦,或者更准确地说,是印度斯坦板块。

大气的音乐环流本身对于大气的一般环流来说是非标准的,它与位于大陆周围的那些环流的配置有关,或者更确切地说,与非洲和巨大的欧亚大陆有关。 后者最重要的是扭曲了对流层的标准近赤道环流。

冬季,亚洲大陆季风几乎冲向印度斯坦板块运动。 他很强吗? 不是。 弱风和低风速。 但夏季风比冬季强十倍,是他决定了板块运动的方向——从西南到东北。

板块脱离非洲后,在气团主导方向的影响下开始移动,猛烈撞击亚洲板块,在其正面形成喜马拉雅山脉,在其正面抬高西藏。 直到现在,在途中遇到地球上最高的“风帆”——喜马拉雅山,风继续顽固地将印度斯坦向东北移动,继续吹动两个板块的接触带——一个相当惰性和超大质量的亚洲板块和一个小而超级活跃的印度斯坦。

什么时候结束? 只有随着印度斯坦活跃的夏季风停止。 这有什么先决条件吗? 在可预见的未来,不会。



海底扩张学说?

在岩石圈板块运动过程中,它们之间会出现各种“冲突”区。 我们解释它们的最简单方法是使用“碰撞”、“发散”和“磨碎器”这些词。

1. 至于碰撞,“俯冲”一词在这里已经扎根于大洋板块和大陆板块之间的冲突案例中。 在这种情况下,大洋底被淹没在大陆底下。 我们同意在这种情况下发生的地壳过程的所有解释。

但是大陆板块本身也会发生碰撞,就像在喜马拉雅山脉中观察到的那样。他们中没有一个能够“跪下”并爬到另一个下面。这是最真实的冲突,解决的办法是加高整个接触区。在这种情况下,在动态计划中更活跃的板块向前移动,我们在印度斯坦的例子中看到了这一点,它不仅撞上了亚洲板块,而且进入了它,沿着运动撕裂和粉碎了邻近的领土东北。此处应使用不同的冲突区术语。

2. 板块的发散,或者更确切地说是发散带,由地质学家使用大西洋中脊的例子定义为“扩张”,在此期间,板块在适当质量的压力下从下方发散。 为了让一切看起来更可靠,他们围绕“俯冲-扩散”这个术语提出了一个物质循环方案。 很好,你不会说什么,这似乎是正确的假设。 但...

如果我们为此应用板块运动的气候原因的想法,会有一个更简单的解释。 板块在对流层气团和由此产生的洋流的压力下发散。 因此,在发散裂缝的位置,出现了 地壳压力减弱区,大量底层物质通过该区突破到地表。 这是一个完全相反的过程,“传播”这个词是完全不合适的。 可以将此过程称为“低漂移”。

3. 板片在几乎平行的方向运动,但速度不同时,也有摩擦的过程。 我们在以色列观察到这种“磨碎器”现象......

发布时间:2021 年 6 月 30 日。



我们去哪?

乍一看,一切都很简单:风在哪里,板块就在那里移动。 但事实并非如此,或者更确切地说,根本不是这样。 问题是没有移动的自由空间。 每块板都有几个连接到几个相邻的板。 周围的一切都很忙。 而为了移动到某个地方,你需要克服“邻居”的阻力。 简而言之,板块之间一直在争夺生存空间。

但运动仍在发生。 谁的实力更强,谁胜谁负,一目了然。 哪些板块更有力推邻居? 可能是那些拥有更强、更强大的空气和洋流的人。 在这里,我们已经在谈论大气和水流的能量。 有人计算并总结了整个星球的平衡? 有没有超级计算机来处理这些压力问题?

无论我们走哪一块大陆,能量流动的多向力不断地作用在它上面,它沿着流动的总和运动,其中运动的平均方向的结果表现出来。 如果仅此而已! 但是你需要考虑到邻居的压力!

事实证明,岩石圈板块运动方向的问题非常模糊,要解决这个问题,就需要一台专门解决这个问题的超级计算机。 而且,在我看来,世界各国的合作在这里是必须的,也就是说,这个问题应该在联合国层面提出。 为什么要向联合国提出这个问题? 然后我们将考虑与板块运动相关的人类实际的、尖锐的、热门的问题。

发表于 2021 年 07 月 01 日

改变地貌学的基础

岩石圈板块运动的气候原因不得不修正现代地貌学的基础。

经典地貌学基于两个假设:
a) 地球的内生(内部)力通过构造活动在地势中造成不规则性。 该假设是推测性的。
b) 外力(外力)趋向于平整地球表面的不平整度。 已证明的假设。
因此,在地球表面,存在着两种对立力量之间的斗争:一种是创造,另一种是毁灭。

但是气候原因消除了这一矛盾,因为是外力使板块运动,并且由于这些运动,在地球表面形成了大型地质结构。 或许,内部流程也有可能发挥一定的作用,但它们的作用是显着水平的。

因此,综上所述,可以说救济的产生和变化的源头主要是外力。 目前,与地球作为行星形成的早期历史相比,内生力的作用显着下降。

发表于 2021 年 07 月 02 日。

搜索相关性

总之,我们必须问一个问题:研究岩石圈板块运动的气候性质有什么实际用途? 答:绝对是其中最重要的一项:地震预报,甚至比现代天气预报还要准确。

虽然我们从地球内部力移动岩石圈板块的假设出发,但无法预测,因为这些内部运动超出了我们的控制范围。但如果我们从板块运动的气候性质出发,那么不仅可以勾勒出可能的地震预报,而且比气象预报更准确。为什么?答案很简单。天气预报的流动性很大,很难预测,无论如何,现代的天气预报都非常不准确,甚至每天都会变化好几次。预测是基于气团的特定运动。但是地震的预测已经基于非常具体的 HAPPENING 气象事件,并且已经实际登记。为什么?并且因为地壳不会立即对气象情况做出反应,而是有一定的延迟,具有惯性储备。而正是在这里,相关性研究是非常必要的,探索大气过程(显着的气旋低压和反气旋压力山,风流的速度和方向,百万吨降水,从而增加地壳压力)之间的联系,以及它们对大陆运动的影响......特别是在活动(活)构造断层的地方!

以前,此类研究只能是一般性的,因此是无信息性质的。 既然计算机和太空都在为人类服务,这些相关性就更容易检测到了。 此外,不仅可以确定相邻领土的相关性,还可以确定整个地球表面的相关性,因为所有板块都是相互关联的。 也就是说,粗略地和形象地说,一个重大的大气事件可能发生在欧洲,但会在美洲或亚洲的地壳中发生反应。

这是问题的一方面。 其次,同样重要的是,有必要联合地球物理学家和大气物理过程研究人员的努力。 也就是说,我们需要专门的地球气象研究机构,联合成一个单一的世界综合体,研究大气过程和岩石圈板块地球动力学的相关性,并根据共同开发的项目开展工作。

为了更准确地预测(而不是预测)地震,这样做是否值得? 这不由我决定。 但是话已经说出来了。

顺便说一下:著名天文学家、地球物理学家,苏联AR通讯员尼古拉·尼古拉耶维奇·帕里斯基指出,地球自转速度每年变化的最可能原因是环流的影响地球大气层,伴随着角动量从大气层转移到地球。

发表于 2021 年 07 月 06 日。
作者:物理学家兼地理学家 Alexei Potupin,杜塞尔多夫-本拉特。 ©


понедельник, 28 июня 2021 г.

La natura climatica del movimento delle placche litosferiche (presentazione)


Dedicato alla Santissima Trinità,
mostrando come avviene.

Premessa - l'essenza

Soprattutto, l'essenza del processo atmosferico che controlla il movimento delle placche litosferiche è stata espressa dal grande poeta russo Alexander Sergeevich Pushkin con parole conosciute fin dall'infanzia:
Il vento sul mare cammina
E la barca incalza;
Corre da solo tra le onde
Su vele gonfiate.



Il difetto di Alfred Wegener

Wegener era un meteorologo professionista (ramo della geografia), ma non un geologo professionista. I processi che avvengono negli strati dell'atmosfera erano molto più vicini a lui dei processi che avvengono all'interno della Terra. In sostanza, i suoi studi sulla Groenlandia miravano a comprendere i processi che avvengono nel freddo, quasi continente.

Partendo dal presupposto che Africa e Sudamerica un tempo rappresentavano un tutt'uno, poi si scissero e cominciarono a divergere in direzioni diverse, fu costretto ad affrontare da geografo e meteorologo il tema delle cause del movimento orizzontale dei continenti. Ma non lo fece, ma adottò una logica geologica, secondo la quale tutte le catene montuose e le depressioni più profonde sono il risultato di processi che si verificano nelle viscere del pianeta. Influenzato senza essere uno specialista? Non hai visto altre opzioni? Vorresti che i geologi sostenessero la sua idea? Comunque sia, ma l'errore si è rivelato fatale non solo per l'intero XX secolo, ma anche per il secolo in corso. E questo è molto strano, poiché è il geografo e meteorologo, il geofisico che può spiegare più facilmente la direzione del movimento delle placche litosferiche per circolazione troposferica e circolazione oceanica secondaria da essa. Questo è chiaramente sorprendente, come verrà mostrato con gli esempi di seguito.

Pertanto, dopo aver brillantemente risolto il problema del movimento reale dei continenti, il problema e la ragione del movimento delle placche litosferiche sono stati posticipati di quasi un secolo, cioè fino ad oggi. Fino ad ora, i geo-persone non prestano attenzione al fatto che "le mele cadono sulle loro teste".



Scena uno: ad ovest!

Così è disposto il pianeta con l'atmosfera e l'idrosfera, che sotto l'influenza della radiazione solare (calore), forma cinture di circolazione polare-equatoriale più o meno stabili della troposfera, che hanno quasi ovunque (con alcune eccezioni, che essere discusso di seguito) est-ovest est ... trasferimento. Non è necessario parlare di altre cinture di circolazione atmosferica più elevate qui, poiché il rilievo terrestre non supera lo spessore dei flussi troposferici.

Quindi, finora, nessuno si è posto la domanda più semplice (beh, molto semplice): perché il blocco più esemplare di placche litosferiche (africane e centroamericane, in fondo, da qui la danza della teoria del movimento delle placche litosferiche? iniziarono le placche) per molte decine e centinaia di milioni di anni l'una dall'altra in direzione ovest-est? Non nord-sud o in qualsiasi altra direzione, cioè ovest-est. Questa è la domanda più semplice che chiunque possa porre, ma... una domanda del genere non si pone nella scienza. Come se tutto fosse scontato: si spostano da qualche parte.

Ma questa domanda ha una risposta molto logica e semplice: il loro movimento corrisponde al flusso prevalente degli alisei secolari delle masse d'aria (circolazione di Hadley). Se guardi il continente del Sud America, come, ad esempio, in senso figurato, il lastrone di ghiaccio continentale, i suoi alisei orientali vengono portati a ovest, sostenuti da alte "montagne" delle Ande. Loro, queste Cordigliere, sono la vela alta perfetta per la terraferma. Qualcuno ha calcolato la pressione totale esercitata dai venti locali (all'anno) su tutta questa terra, partendo dalla pressione delle correnti oceaniche e dalle onde dell'Atlantico? Non dimenticare la costanza della pressione.

La domanda è stata fatta, la risposta è stata ricevuta, ma siamo in grado di accettarla? Ad ogni modo, esiste in natura una legge delle piccole forze costanti? A livello di saggezza popolare, c'è un detto "Una goccia e una pietra si consuma". Se il suo impatto è costante. Anche una piccola quantità di esposizione applicata continuamente può portare a risultati significativi. Qui il risultato è sorprendente. Oppure si tratta solo di un episodio isolato, per così dire, accidentale o, come si usa dire oggigiorno, fuori contesto?



Scena due: catena montuosa spezzata

Ora volgiamo lo sguardo al sud del Sudamerica, all'Africa e all'Australia. Cosa vedremo? Esatto: spazi oceanici liberi intorno all'Antartide. È vero, c'è un collo di bottiglia, vale a dire tra la Cordigliera e la catena montuosa della Penisola Antartica. Questa configurazione è molto interessante. Valeva la pena prestare attenzione al meteorologo Wegener...

Non pensi che qualcuno abbia artificialmente strappato queste due creste e fatto un passaggio di Drake tra di loro? E ha creato in lui un'orgia di venti e correnti occidentali? L'intero aspetto di questa regione suggerisce che la "forza sconosciuta" non solo ha spinto le Ande meridionali e la parte settentrionale della penisola antartica a est, ma ha anche affondato parte dei loro territori. Non nasconderò il fatto che conosco questa forza: la circolazione circumpolare delle masse d'aria nella troposfera e le correnti oceaniche intorno all'Antartide. Inoltre, questo è così chiaramente indicato che non è necessario cercare un'altra forza.

Ecco una citazione diretta, brillante e vivace da Wikipedia russa: "Le tempeste sono frequenti nello stretto, e qui sono una delle più forti del pianeta - un vento costante da ovest, che a volte raggiunge i 35 m / s (126 km / h) , si combina con la corrente da ovest verso est, raggiungendo talvolta una velocità di 15 km/h, sono frequenti anche onde con altezza superiore ai 15 metri”.

È vero, tutta la potenza degli uragani non va quasi da nessuna parte, dal momento che qui c'è solo un oceano e non ci sono "vele" di grandi isole o terraferma di alta montagna, ma questa forza, come vediamo, è in grado di impedire ad altri continenti di avvicinarsi all'Antartide.

E cosa rimane per l'Antartide? Una volta strappati agli altri continenti e, una volta tra le braccia della circolazione circumpolare meridionale della troposfera e dell'oceano, restate soli e girate lentamente in senso orario attorno al polo. Ma, tuttavia, questo non è del tutto univoco, di cui parleremo di seguito.



Scena tre: non standard

Stiamo parlando dell'Hindustan, o, più precisamente, del piatto Hindustan.

La circolazione musonica dell'atmosfera è di per sé non standard per la circolazione generale dell'atmosfera ed è associata alla configurazione dei continenti circostanti, o meglio, all'Africa e all'Eurasia gigante. Quest'ultimo distorce soprattutto la circolazione quasi equatoriale standard della troposfera.

In inverno, il monsone continentale asiatico si precipita quasi verso il movimento della placca Hindustan. È forte? Non. Vento debole e debole. Ma il monsone estivo è dieci volte più forte dell'inverno, ed è lui che determina la direzione del movimento del piatto - da sud-ovest a nord-est.

Una volta staccatasi dall'Africa, la placca iniziò a muoversi sotto l'influenza della direzione prevalente delle masse d'aria, colpì con forza la placca asiatica, formando l'Himalaya sul suo fronte e sollevando il Tibet di fronte al suo fronte. E fino ad ora, incontrando sulla sua strada la "vela" più alta del pianeta - l'Himalaya, i venti continuano a spostare ostinatamente l'Indostan a nord-est, continuano a sollevare la zona di contatto di due placche - una placca asiatica piuttosto inerte e supermassiccia e una piccolo ma superattivo di Hindustan.

quando finirà? Solo con la cessazione del monsone estivo attivo sull'Hindustan. Ci sono prerequisiti per questo? Nel prossimo futuro, no.

Pubblicato: 28 giugno 2021.



Espansione del fondale oceanico?

Durante il movimento delle placche litosferiche, possono sorgere tra loro varie zone di "conflitto". Il modo più semplice per spiegarli è con le parole "collisione", "divergenza" e "grattugie".

1. Per quanto riguarda la collisione, il termine "subduzione" ha già preso piede qui per casi di conflitto tra placche oceaniche e continentali. In questo caso il substrato oceanico è sommerso da quello continentale. Siamo d'accordo con tutte quelle spiegazioni dei processi nella crosta terrestre che si verificano in questo caso.

Ma anche le placche continentali propriamente dette possono scontrarsi, come si osserva nell'Himalaya. Nessuno di loro è in grado di "inginocchiarsi" e strisciare sotto l'altro. Questo è il conflitto più reale, la cui soluzione è aumentare l'intera zona di contatto. In questo caso, la placca, che è più attiva nel piano dinamico, avanza, come vediamo nell'esempio dell'Indostan, che non solo si è schiantato contro la placca asiatica, ma è entrata in essa, lacerando e schiacciando i territori vicini lungo il movimento per il nord-est. Qui dovrebbe essere usato un termine diverso per la zona di conflitto.

2. La divergenza delle placche, o meglio la zona di divergenza, è stata definita dai geologi utilizzando l'esempio della dorsale medio-atlantica come "spreading", durante la quale le placche divergono sotto la pressione di un'opportuna massa di materia dal basso. E per rendere tutto più affidabile, hanno escogitato uno schema per la circolazione della materia attorno ai termini "diffusione di subduzione". Bello, non dirai nulla, mi sembra il presupposto corretto. Ma...

C'è una spiegazione più semplice se applichiamo l'idea della causa climatica del movimento della placca per questo. Le placche divergono sotto la pressione delle masse d'aria troposferiche e delle conseguenti correnti oceaniche. Pertanto, nel sito della fessura di divergenza, appare una zona di pressione indebolita della crosta terrestre, attraverso la quale le masse della materia sottostante penetrano in superficie. Si tratta di un processo completamente opposto, al quale il termine "diffusione" è del tutto inappropriato. È possibile chiamare questo processo "ipo-deriva".

3. Esistono anche processi di attrito tra le piastre quando si muovono in direzioni quasi parallele, ma con velocità diverse. Osserviamo un tale fenomeno "grattugia" in Israele ...

Pubblicato: 30 giugno 2021.



Dove stiamo andando?

A prima vista, tutto è semplice: dove soffia il vento, i piatti si muovono lì. Ma non è così, o meglio, non è affatto così. Il problema è che non c'è spazio libero per il movimento. Ogni lastra ha diversi collegamenti a più lastre adiacenti. Tutto intorno è occupato. E per trasferirti da qualche parte, devi superare la resistenza dei "vicini". Insomma, c'è una guerra continua tra i piatti per il loro spazio vitale.

Ma il movimento è ancora in corso. È chiaro la cui forza è più forte, vince. Quali lastre hanno più forza per spingere i vicini? Probabilmente quelli con correnti d'aria e oceaniche più forti e potenti. Qui stiamo già parlando dell'energia dei flussi atmosferici e idroelettrici. Qualcuno ha calcolato e riassunto il saldo per l'intero pianeta? Esiste un supercomputer per affrontare questi problemi di pressione?

Qualunque sia il continente che prendiamo, su di esso agiscono costantemente forze multidirezionali di flussi energetici, e si muove lungo la somma dei flussi, tra i quali si manifesta il risultato della direzione media del movimento. E se solo quello! Ma devi tenere conto della pressione dei vicini!

Si scopre che la questione della direzione del movimento delle placche litosferiche è molto ambigua e per risolvere il problema è necessario un supercomputer specializzato solo nella risoluzione di questo problema. E, a mio avviso, qui è obbligatoria la cooperazione di tutti i paesi del mondo, cioè la questione dovrebbe essere sollevata a livello, diciamo, delle Nazioni Unite. Perché porre questa domanda all'ONU? E poi considereremo le questioni pratiche, acute, di attualità dell'umanità legate al movimento dei piatti.

Pubblicato il 01 luglio 2021.

Cambiare le basi della geomorfologia

La ragione climatica del movimento delle placche litosferiche obbliga a rivedere i fondamenti della moderna geomorfologia.

La geomorfologia classica si basa su due postulati:
a) Le forze endogene (interne) della Terra creano irregolarità nel suo rilievo attraverso l'attività tettonica. Il postulato è congetturale.
b) Le forze esogene (esterne) tendono a livellare le irregolarità della superficie terrestre. Postulato comprovato.
Così, sulla superficie della Terra, c'è una lotta tra due forze opposte: l'una crea, l'altra distrugge.

Ma la ragione climatica elimina questa contraddizione, poiché sono le forze esogene che mettono in movimento le placche e, come risultato di questi movimenti, si formano grandi strutture geologiche sulla superficie terrestre. Probabilmente, è possibile che anche i processi interni svolgano un certo ruolo, ma il loro ruolo è significativamente livellato.

Quindi, riassumendo, possiamo dire che la fonte della creazione e il cambiamento del rilievo sono principalmente forze esogene. Attualmente, il ruolo delle forze endogene è notevolmente diminuito rispetto alla storia antica della formazione della Terra come pianeta.

Pubblicato il 02 luglio 2021.

Cerca correlazioni

In conclusione, bisogna porsi la domanda: qual è l'utilità pratica dello studio della natura climatica del movimento delle placche litosferiche? Risposta: sicuramente in uno dei più importanti: la previsione dei terremoti, e anche più accurata delle moderne previsioni del tempo.

Pur partendo dal presupposto che le forze interne della terra spostino le placche litosferiche, non c'è possibilità di previsione, poiché questi movimenti interni sono fuori dal nostro controllo. Ma se partiamo dalla natura climatica del movimento delle placche, allora non solo viene delineata una possibile previsione dei terremoti, ma anche più accurata di una previsione meteorologica. Perché? La risposta è semplice. Le previsioni del tempo sono molto mobili e difficilmente prevedibili, in ogni caso le previsioni del tempo moderne sono molto imprecise e cambiano anche più volte al giorno. Le previsioni si basano su movimenti specifici delle masse d'aria. Ma la previsione dei terremoti si basa già su eventi meteorologici HAPPENING ben precisi, già effettivamente registrati. Perché? E perché la crosta terrestre non reagisce immediatamente alla situazione meteorologica, ma con un certo ritardo, avendo una riserva inerziale. Ed è qui che sono molto necessari studi di correlazione, che sondano le connessioni tra i grandi processi atmosferici (depressioni cicloniche significative e colline a pressione anticiclonica, velocità e direzione dei flussi del vento, milioni di tonnellate di precipitazioni, aumentando così la pressione sulla crosta terrestre) e le loro conseguenze sul movimento dei continenti. ... Soprattutto in luoghi di faglie tettoniche attive (viventi)!

In precedenza, tali studi potevano essere solo di natura generale e, quindi, non informativa. Ora che i computer e lo spazio sono al servizio dell'umanità, queste correlazioni sono molto più facili da rilevare. Inoltre, le correlazioni possono essere determinate non solo per i territori vicini, ma per l'intera superficie della terra, poiché tutte le placche sono interconnesse. Cioè, grosso modo e figurativamente parlando, un grande evento atmosferico può verificarsi in Europa, ma risponderà nella crosta terrestre in America o in Asia.

Questo è un lato della questione. In secondo luogo, non meno importante, è necessario unire gli sforzi dei geofisici e dei ricercatori dei processi fisici dell'atmosfera. Occorrono, cioè, istituti di ricerca geometeorologica specializzati, uniti in un unico complesso mondiale per lo studio della correlazione dei processi atmosferici e della geodinamica delle placche litosferiche e che lavorino secondo programmi comuni sviluppati congiuntamente.

Vale la pena farlo per ottenere previsioni molto più accurate (piuttosto che previsioni) dei terremoti? Non sta a me decidere. Ma la parola è stata detta.

A proposito : il famoso astronomo e geofisico, membro corrispondente dell'AR dell'URSS Nikolai Nikolaevich Pariisky ha sottolineato che la ragione più probabile delle variazioni annuali della velocità di rotazione della Terra è l'influenza della circolazione dell'atmosfera terrestre, accompagnato dal trasferimento del momento angolare dall'atmosfera alla Terra.

Pubblicato il 06 luglio 2021.
Autore: fisico-geografo Alexei Potupin, Dusseldorf-Benrath. ©


пятница, 25 июня 2021 г.

האופי האקלימי של תנועת הלוחות הליטוספריים (מצגת)


מוקדש לשילוש הקדוש,
הראה איך זה קורה.

הקדמה - המהות

החשוב מכל, את מהות התהליך האטמוספרי השולט בתנועת הלוחות הליטוספריים ביטא המשורר הרוסי הגדול אלכסנדר סרגביץ 'פושקין במילים המוכרות מילדות:
רּוחַ בְ מִ פְ רָ ש לֹוחֶ צֶת,
בִ סְ פִ ינָה קְ טָ נָה נֹוחֶ צֶת;
הִ יא דֹוהֶ רֶ ת עַ ל הַ גַל,
מְ מַ הֶ רֶ ת לְ נָמָ ל.



פגם של אלפרד ווגנר

ווגנר היה מטאורולוג מקצועי (ענף הגיאוגרפיה), אך לא גיאולוג מקצועי. התהליכים המתרחשים בשכבות האטמוספירה היו קרובים אליו הרבה יותר מאשר התהליכים המתרחשים בתוך כדור הארץ. בעיקרו של דבר, לימודיו על גרינלנד נועדו להבין את התהליכים המתרחשים על פני היבשת הקרה, כמעט.

בהנחה שאפריקה ודרום אמריקה מייצגות פעם שלם אחד, ואז התפצלו והחלו לסטות לכיוונים שונים, הוא היה מחויב לגשת לנושא הגורמים לתנועה האופקית של היבשות כגיאוגרף ומטאורולוג. אך הוא לא עשה זאת, אלא אימץ היגיון גיאולוגי, לפיו כל רכסי ההרים והשקעים העמוקים ביותר הם תוצאה של תהליכים המתרחשים במעיים של כדור הארץ. מושפע מבלי להיות מומחה? לא ראית אפשרויות אחרות? האם תרצה שגיאולוגים יתמכו ברעיונו? כך או כך, אך הטעות התבררה כקטלנית לא רק במשך כל המאה ה -20, אלא גם עבור המאה הנוכחית. וזה מוזר מאוד, מכיוון שמדובר בגאוגרף ובמטאורולוג, הגיאופיזיקאי שיכול להסביר הכי בקלות את כיוון התנועה של הלוחות הליטוספריים על ידי זרימה טרופוספרית והמחזור האוקיאני משניים ממנו. זה בולט בבירור, כפי שיוצג בדוגמאות להלן.

לפיכך, לאחר שפתר בצורה מבריקה את נושא התנועה האמיתית של היבשות, הנושא והסיבה לתנועת הלוחות הליטוספריים נדחו כמעט מאה, כלומר עד היום. עד כה אנשים גיאוגרפיים לא שמים לב לעובדה ש"תפוחים נופלים על ראשם".



סצינה אחת: למערב!

אז כוכב הלכת עם האטמוספרה וההידרוספרה מסודר כי בהשפעת קרינת השמש (חום) הוא יוצר חגורות זרימה קוטביות-משווניות יציבות פחות או יותר של הטרופוספירה, שיש להן כמעט בכל מקום (למעט יוצאים מן הכלל, עליהם יידון להלן. ) מזרח-מערב מזרח ... העברה. אין צורך לדבר כאן על חגורות זרימה אטמוספריות גבוהות יותר, מכיוון שההקלה היבשתית אינה עולה על עובי הזרימות הטרופוספריות.

אז, עד כה, איש לא שאל את השאלה הפשוטה ביותר (ובכן, פשוטה מאוד): מדוע הבלוק המופתי ביותר של לוחות ליטוספריים (אפריקאי ודרום מרכז אמריקה, מכאן, הוא הריקוד של התיאוריה של תנועת הליטוספריקה החל לוחות) בהפרש של עשרות ומאות מיליוני שנים בכיוון מערב-מזרח? לא צפון-דרום או לכל כיוון אחר, כלומר מערב-מזרח. זו השאלה הפשוטה ביותר שכל אחד יכול לשאול, אבל ... שאלה כזו לא מוצגת במדע. כאילו הכל כמובן מאליו: הם פשוט עוברים לאנשהו.

אך לשאלה זו יש תשובה מאוד הגיונית ופשוטה: תנועתם תואמת את זרימת רוח המסחר החילונית הרווחת של המוני אוויר (מחזור הדלי). אם אתה מסתכל על יבשת דרום אמריקה, כמו, נניח, באופן פיגורטיבי, גוש הקרח היבשתי, אז רוחות הסחר המזרחיות שלה נישאות מערבה, נתמכות על ידי "הומס" גבוהים של האנדים. הם, קורדילרות אלה, הם המפרש הגבוה המושלם ליבשת. האם מישהו חישב את הלחץ הכולל שמפעילות רוחות מקומיות (בשנה) על כל האדמה הזו, החל מלחץ זרמי האוקיינוס ​​וגלישת האוקיינוס ​​האטלנטי? אל תשכח את קביעות הלחץ.

השאלה נשאלה, התשובה התקבלה, אך האם אנו מסוגלים לקבל אותה? ובכלל, האם יש טבע של כוחות קבועים קטנים בטבע? ברמת החוכמה העממית יש אמירה "טיפה ואבן נשחקת". אם ההשפעה שלו קבועה. אפילו כמות קטנה של חשיפה המופעלת ברציפות יכולה להוביל לתוצאות משמעותיות. כאן התוצאה מדהימה. או שמא מדובר באירוע מבודד, כביכול, בשוגג, או, כפי שאופנתי לומר בימינו, הוצא מהקשרו?



סצנה שנייה: רכס הרים שבור

עכשיו בואו נפנה את עינינו לדרום דרום אמריקה, אפריקה ואוסטרליה. מה נראה? נכון: מרחבי ים פנויים סביב אנטארקטיקה. נכון, יש צוואר בקבוק אחד, כלומר בין קורדיירה לרכס ההרים של חצי האי אנטארקטיקה. תצורה זו מעניינת מאוד. היה שווה לשים לב למטאורולוג ווגנר ...

אתה לא חושב שמישהו קרע באופן מלאכותי את שני הרכסים האלה ועשה ביניהם דרייק פסאז '? ויצר בו אורגיה של רוחות וזרמים מערביים? כל המראה של אזור זה מרמז כי "הכוח הלא ידוע" לא רק דחף את דרום האנדים ואת החלק הצפוני של חצי האי אנטארקטיקה מזרחה, אלא גם שקע חלק משטחן. אני לא אסתיר את העובדה שאני מכיר את הכוח הזה - מחזור הדו-ממדי של המוני אוויר בטרופוספירה וזרמי האוקיאנוס סביב אנטארקטיקה. יתר על כן, הדבר מצוין בצורה כה ברורה כי אין צורך לחפש כוח אחר.

הנה ציטוט ישיר ומלא חיים מוויקיפדיה הרוסית: "סופות שכיחות במיצר, וכאן הן מהחזקות ביותר על פני כדור הארץ - רוח מערבית קבועה, שלעתים מגיעה ל -35 מ / ש (126 קמ"ש), היא בשילוב עם הזרם ממערב למזרח, לעיתים מגיע למהירות של 15 קמ"ש, גלים של יותר מ -15 מטר הם גם תכופים. "

נכון, כל העוצמה של ההוריקנים לא הולכת כמעט לשום מקום, מכיוון שכאן הוא רק אוקיינוס ​​ואין "מפרשים" גדולים או אי-יבשתיים גדולים מהיבשת, אך כוח זה, כפי שאנו רואים, מסוגל למנוע מיבשות אחרות להתקרב לאנטארקטיקה.

ומה נותר לאנטארקטיקה? ברגע שאתה נקרע מיבשות אחרות ופעם בזרועות המחזור הדרומי של הטרמפוספירה והאוקיאנוס, הישאר לבד וסובב לאט בכיוון השעון סביב הקוטב. אך עם זאת, זה לא לגמרי חד משמעי, עליו נדון להלן.

פורסם: 25 ביוני 2021.



סצנה שלוש: לא סטנדרטי

אנחנו מדברים על ההינדוסטאן, או ליתר דיוק, על הצלחת ההינדוסטאנית.

המחזור המוסיקלי של האטמוספירה כשלעצמו אינו סטנדרטי למחזור הכללי של האטמוספירה וקשור לתצורה של יבשות הסביבה, או ליתר דיוק, עם אפריקה ויוראסיה הענקית. האחרון מעוות יותר את כל המחזור הסטנדרטי כמעט של קו המשווה של הטרופוספירה.

בחורף המונסון היבשתי האסייתי ממהר כמעט לעבר תנועת הלוח ההינדוסטני. האם הוא חזק? לֹא. מהירויות רוח חלשות ונמוכות. אבל מונסון הקיץ חזק פי עשרה מהחורף, והוא שקובע את כיוון תנועת הלוח - מדרום מערב לצפון מזרח.

לאחר שהתנתק מאפריקה, החל הלוח לנוע בהשפעת הכיוון הרווח של המוני אוויר, פגע בכוח בלוח אסיה, ויצר את הרי ההימלאיה בחזיתו והרים את טיבט מול חזיתו. ועד עכשיו, כשהם פוגשים בדרכו את "המפרש" הגבוה ביותר של כדור הארץ - ההימלאיה, הרוחות ממשיכות להזיז את הינדוסטאן בעקשנות לצפון-מזרח, וממשיכות להעלות את אזור המגע של שתי לוחות - לוח אסייתי די אינרטי וסופר-מסיבי ו אחד קטן אבל סופר-אקטיבי הינדוסטני.

מתי זה יסתיים? רק עם הפסקת מונסון הקיץ הפעיל מעל הינדוסטאן. האם יש לכך תנאים מוקדמים? בעתיד הנראה לעין, לא.

פורסם: 28 ביוני 2021.



התפשטות קרקעית הים?

במהלך תנועת הלוחות הליטוספריים יכולים להיווצר אזורי "סכסוך" שונים ביניהם. הדרך הקלה ביותר להסביר אותם היא במילים "התנגשות", "סטייה" ו"סיבוב ".

1. באשר להתנגשות, המונח "תשתית" כבר השתרש כאן למקרים של סכסוך בין לוחות אוקיאניים ויבשות. במקרה זה, המצע האוקיאני שקוע מתחת לזה היבשתי. אנו מסכימים עם כל אותם הסברים לתהליכים בקרום כדור הארץ המתרחשים במקרה זה.

אך גם הלוחות היבשתיים יכולים להתנגש, כפי שנצפה בהרי ההימלאיה. איש מהם אינו מסוגל "לכרוע ברך" ולזחול מתחת לאחר. זהו הסכסוך האמיתי ביותר, שהפתרון שלו הוא הגברת אזור המגע כולו. במקרה זה, הלוחית, שפעילה יותר בתכנית הדינמית, נעה קדימה, מה שאנו רואים בדוגמה של הינדוסטאן, שלא רק התרסק אל הלוח האסייתי, אלא נכנס אליה, קורע ומחץ שטחים שכנים לאורך התנועה עד צפון מזרח. יש להשתמש כאן במונח אחר לאזור הסכסוך.

2. הסטייה של הלוחות, או ליתר דיוק אזור ההבדל, הוגדרה על ידי גיאולוגים תוך שימוש בדוגמת רכס אמצע האוקיינוס ​​האטלנטי כ"התפשטות ", במהלכה הלוחות מתניידים בלחץ מסת חומר מתאים מלמטה. וכדי שהכל ייראה אמין יותר, הם הגיעו עם תכנית להפצת החומרים סביב המונחים "התפשטות תת-חניכה". נחמד, לא תגיד כלום, נראה שזו ההנחה הנכונה. אבל...

יש הסבר פשוט יותר אם אנו מיישמים את הרעיון של הגורם האקלימי לתנועת הלוח לכך. הלוחות מתפצלים בלחץ המוני אוויר הטרופוספריים וזרמי האוקיאנוס כתוצאה מכך. כך, באתר סדק הסטייה, מופיע אזור לחץ מוחלש של קרום כדור הארץ, שדרכו פורצים מסות של החומר הבסיסי אל פני השטח. זהו תהליך הפוך לחלוטין, שהמונח "התפשטות" אינו מתאים אליו לחלוטין. ניתן לקרוא לתהליך זה "היפו-סחף".

3. ישנם גם תהליכי חיכוך בין הלוחות כאשר הם נעים בכיוונים כמעט מקבילים, אך במהירויות שונות. אנו צופים בתופעה "פומפייה" שכזו בישראל ...

פורסם: 30 ביוני 2021.



לאן אנחנו הולכים?

במבט ראשון הכל פשוט: איפה שהרוח נושבת, הלוחות נעים לשם. אבל זה לא כך, או יותר נכון, בכלל לא כך. הבעיה היא שאין מקום פנוי לתנועה. לכל לוח מספר חיבורים למספר לוחות סמוכים. הכל מסביב עמוס. וכדי לעבור לאנשהו, אתה צריך להתגבר על ההתנגדות של "השכנים". בקיצור, קיימת מלחמה מתמדת בין הלוחות על מרחב המחיה שלהם.

אבל התנועה עדיין מתרחשת. ברור של מי כוחו חזק יותר, הוא מנצח. לאילו לוחות יש יותר כוח לדחיית שכנים? כנראה כאלו עם זרמי אוויר וים חזקים וחזקים יותר. כאן אנחנו כבר מדברים על האנרגיה של זרמי אטמוספירה והידרו. מישהו חישב וסיכם את היתרה עבור כל הפלנטה? האם יש מחשב-על לטיפול בבעיות לחץ אלו?

בכל יבשת שאנו לוקחים, כוחות זרם אנרגיה רב כיווניים פועלים עליה ללא הרף והיא נעה לאורך סכום הזרמים, שביניהם מתבטאת התוצאה של כיוון התנועה הממוצע. ולו רק זאת! אבל אתה צריך לקחת בחשבון את הלחץ של השכנים!

מתברר כי שאלת כיוון התנועה של הלוחות הליטוספריים מעורפלת מאוד, וכדי לפתור את הבעיה יש צורך במחשב-על שמתמחה רק בפתרון בעיה זו. וכפי שאני רואה זאת, שיתוף פעולה של כל מדינות העולם הוא חובה כאן, כלומר, יש להעלות את השאלה ברמה של, למשל, האו"ם. מדוע לשים את השאלה הזו לאו"ם? ואז נשקול את הנושאים המעשיים, החריפים, האקטואליים של האנושות הקשורים לתנועת הלוחות.

פורסם ב -1 ביולי 2021

שינוי יסודות הגיאומורפולוגיה

הסיבה האקלימית לתנועה של לוחות ליטוספריים מחייבת לשנות את יסודות הגיאומורפולוגיה המודרנית.

גיאומורפולוגיה קלאסית מבוססת על שני פוסטולטים:
א) הכוחות האנדוגניים (הפנימיים) של כדור הארץ יוצרים אי סדרים בהקלה שלו באמצעות פעילות טקטונית. הפוסטולאט משער.
ב) כוחות אקסוגניים (חיצוניים) נוטים ליישר את חוסר האחידות של פני האדמה. פוסטולאט מוכח.
לפיכך, על פני כדור הארץ, מתקיים מאבק בין שני כוחות מנוגדים: האחד יוצר, והשני הורס.

אך הסיבה האקלימית מבטלת את הסתירה הזו, מכיוון שהכוחות האקסוגניים הם שמניעים את הלוחות, וכתוצאה מתנועות אלה נוצרים מבנים גיאולוגיים גדולים על פני כדור הארץ. ככל הנראה, ייתכן שגם לתהליכים פנימיים יש תפקיד מסוים, אך תפקידם מפולס באופן משמעותי.

לפיכך, לסיכום, אנו יכולים לומר שמקור הבריאה ושינוי ההקלה הם בעיקר כוחות אקסוגניים. נכון לעכשיו, תפקידם של כוחות אנדוגניים פחת משמעותית בהשוואה להיסטוריה המוקדמת של היווצרות כדור הארץ ככוכב לכת.

פורסם ב -2 ביולי 2021

חפש קורלציות

לסיכום, יש לשאול את השאלה: מהו השימוש המעשי בחקר האופי האקלימי של תנועת הלוחות הליטוספריים? תשובה: בהחלט באחד החשובים ביותר: חיזוי רעידות אדמה, ואפילו מדויק יותר מחיזוי מזג האוויר המודרני.

בעוד שאנחנו יוצאים מההנחה שכוחות הכדור הפנימיים של כדור הארץ מזיזים את הלוחות הליטוספריים, אין אפשרות לחזות, מכיוון שתנועות פנימיות אלה אינן בשליטתנו. אבל אם נעבור מהאופי האקלימי של תנועת הלוחות, אז לא רק תחזית אפשרית של רעידות אדמה, אלא גם מדויקת יותר מתחזית מטאורולוגית. למה? התשובה היא פשוטה. תחזית מזג האוויר מאוד ניידת וכמעט לא צפויה, בכל מקרה, תחזיות מזג האוויר המודרניות מאוד לא מדויקות ואף משתנות מספר פעמים בכל יום. התחזיות מבוססות על תנועות ספציפיות של המוני אוויר. אך תחזית רעידות האדמה כבר מבוססת על אירועים מטאורולוגיים ספציפיים מאוד שקורים כבר בפועל. למה? ומכיוון שקליפת האדמה אינה מגיבה באופן מיידי למצב המטאורולוגי, אלא באיחור מסוים, שיש לה עתודה אינרציאלית. וכאן מחקרי מתאם נחוצים מאוד, תוך שהם בודקים את הקשרים בין תהליכים אטמוספריים גדולים (שקעים ציקלוניים משמעותיים וגבעות לחץ אנטי-ציקלוניות, מהירות וכיוון זרימת הרוח, מיליוני טונות של משקעים, ובכך מגדילים את הלחץ על קרום כדור הארץ) ו השלכותיהם על תנועת יבשות ... במיוחד במקומות של תקלות טקטוניות פעילות (חיות)!

בעבר, מחקרים כאלה יכולים להיות בעלי אופי כללי ולכן לא אינפורמטיבי. כעת, כשמחשבים ומרחב עומדים לשירות האנושות, קל יותר לזהות קשרים אלה. יתר על כן, ניתן לקבוע מתאמים לא רק לשטחים שכנים, אלא לכל שטח האדמה, מכיוון שכל הלוחות קשורים זה לזה. כלומר, באופן גס ופיגורטיבי, אירוע אטמוספרי מרכזי יכול להתרחש באירופה, אך יגיב בקרום כדור הארץ באמריקה או באסיה.

זה צד אחד של הנושא. שנית, לא פחות חשוב, יש צורך לאחד את המאמצים של גיאופיזיקאים וחוקרים בתהליכים הפיזיקליים של האטמוספירה. כלומר, אנו זקוקים למכוני מחקר גיאו-מטאורולוגיים מיוחדים, המאוחדים למכלול עולמי יחיד לחקר המתאם בין תהליכים אטמוספריים וגיאודינמיקה של לוחות ליתוספריים ועבודה על פי תוכניות נפוצות המפותחות במשותף.

האם כדאי לעשות זאת למען תחזיות מדויקות (ולא חיזויים) הרבה יותר של רעידות אדמה? זה לא תלוי בי להחליט. אבל המילה נאמרה.

אגב : האסטרונום והגיאופיזיקאי המפורסם, חבר המקביל בארה"ב של ברית המועצות ניקולאי ניקולאביץ 'פאריסקי, ציין כי הסיבה הסבירה ביותר לשינויים השנתיים במהירות הסיבוב של כדור הארץ היא השפעת המחזור של האטמוספירה של כדור הארץ, מלווה בהעברת מומנטום זוויתי מהאטמוספירה לכדור הארץ.

פורסם ב -6 ביולי 2021
מחבר: הפיזיקאי-גאוגרף אלכסיי פוטופין, דיסלדורף-בנרת. ©


среда, 23 июня 2021 г.

La naturaleza climática del movimiento de las placas litosféricas (presentación)


Dedicado a la Santísima Trinidad,
mostró cómo sucede.

Prólogo - la esencia

Lo mejor de todo es que la esencia del proceso atmosférico que controla el movimiento de las placas litosféricas fue expresada por el gran poeta ruso Alexander Sergeevich Pushkin en palabras conocidas desde la infancia:
El viento en el mar camina
Y la barca avanza;
Corre solo en las olas
En velas infladas.



El defecto de Alfred Wegener

Wegener era un meteorólogo profesional (rama de la geografía), pero no un geólogo profesional. Los procesos que tienen lugar en las capas de la atmósfera estaban mucho más cerca de él que los procesos que tienen lugar dentro de la Tierra. En esencia, su investigación sobre Groenlandia tenía como objetivo comprender los procesos que tienen lugar en el frío, casi continente.

Suponiendo que África y América del Sur alguna vez representaron un todo único, luego se dividieron y comenzaron a divergir en diferentes direcciones, se vio obligado a abordar el tema de las causas del movimiento horizontal de los continentes como geógrafo y meteorólogo. Pero él no hizo esto, sino que adoptó una lógica geológica, según la cual todas las cadenas montañosas y las depresiones más profundas son el resultado de procesos que ocurren en las entrañas del planeta. ¿Influenciado sin ser un especialista? ¿No vio otras opciones? ¿Le gustaría que los geólogos apoyaran su idea? Sea como fuere, el error resultó fatal no solo para todo el siglo XX, sino también para el siglo actual. Y esto es muy extraño, ya que es el geógrafo y meteorólogo, el geofísico quien puede explicar más fácilmente la dirección del movimiento de las placas litosféricas mediante la circulación troposférica y la circulación oceánica secundaria a ella. Esto es claramente sorprendente, como se mostrará a continuación con los ejemplos.

Así, habiendo resuelto brillantemente la cuestión del movimiento real de los continentes, la cuestión y la razón del movimiento de las placas litosféricas se pospuso durante casi un siglo, es decir, hasta la actualidad. Hasta ahora, la gente de geo no presta atención al hecho de que "las manzanas se les caen sobre la cabeza".



Escena uno: ¡hacia el oeste!

Es así como se ordena el planeta con la atmósfera y la hidrosfera, que bajo la influencia de la radiación solar (calor), forma cinturones de circulación polar-ecuatorial más o menos estables de la troposfera, que tienen casi en todas partes (con algunas excepciones, que serán se discutirá a continuación) este-oeste este ... transferencia. No es necesario hablar aquí de otros cinturones de circulación atmosférica más altos, ya que el relieve terrestre no excede el espesor de los flujos troposféricos.

Entonces, hasta ahora, nadie se ha hecho la pregunta más simple (bueno, muy simple): ¿por qué es el bloque más ejemplar de placas litosféricas (africanas y sudamericanas, después de todo, de aquí la danza de la teoría del movimiento de la litosfera placas) durante muchas decenas y cientos de millones de años en la dirección oeste-este? No de norte a sur ni en ninguna otra dirección, es decir, de oeste a este. Esa es la pregunta más simple que cualquier persona puede hacer, pero ... esa pregunta no se plantea en la ciencia. Como si todo fuera por hecho: simplemente se mudan a alguna parte.

Pero esta pregunta tiene una respuesta muy lógica y simple: su movimiento corresponde al flujo de masas de aire secular de los vientos alisios predominantes (circulación de Hadley). Si nos fijamos en el continente de América del Sur, como, por ejemplo, en sentido figurado, el témpano de hielo continental, entonces sus vientos alisios del este son llevados hacia el oeste, sostenidos por altos "montículos" de los Andes. Ellos, estas Cordilleras, son la vela perfecta para el continente. ¿Alguien ha calculado la presión total que ejercen los vientos locales (por año) en toda esta tierra, a partir de la presión de las corrientes oceánicas y el oleaje del Atlántico? No te olvides de la constancia de la presión.

Se ha formulado la pregunta, se ha recibido la respuesta, pero ¿podemos aceptarla? De todos modos, ¿existe una ley de pequeñas fuerzas constantes en la naturaleza? En el nivel de la sabiduría popular, hay un dicho "Una gota y una piedra se desgastan". Si su impacto es constante. Incluso una pequeña cantidad de exposición aplicada de forma continua puede dar lugar a resultados significativos. Aquí el resultado es asombroso. ¿O se trata simplemente de un incidente aislado, por así decirlo, accidental o, como está de moda decirlo hoy en día, sacado de contexto?

Publicado: 23 de junio de 2021.



Escena dos: cordillera rota

Ahora volvamos nuestros ojos al sur de América del Sur, África y Australia. ¿Qué veremos? Así es: espacios oceánicos libres alrededor de la Antártida. Es cierto que existe un cuello de botella, a saber, entre la Cordillera y la cordillera de la Península Antártica. Esta configuración es muy interesante. Esto es a lo que debería haber prestado atención el meteorólogo Wegener...

¿No crees que alguien rompió artificialmente estas dos crestas e hizo el Pasaje Drake entre ellas? ¿Y creó en él una orgía de vientos y corrientes occidentales? Toda la apariencia de esta región sugiere que la "fuerza desconocida" no solo empujó los Andes del Sur y la parte norte de la Península Antártica hacia el este, sino que también hundió parte de sus territorios. No ocultaré el hecho de que conozco esta fuerza: la circulación circumpolar de masas de aire en la troposfera y las corrientes oceánicas alrededor de la Antártida. Además, esto está tan claramente indicado que no es necesario buscar otra fuerza.

Aquí hay una cita directa, brillante y animada de la Wikipedia rusa: "Las tormentas son frecuentes en el estrecho, y aquí son una de las más fuertes del planeta: un viento constante del oeste, que a veces alcanza los 35 m / s (126 km / h). , se combina con la corriente de oeste a este, llegando en ocasiones a una velocidad de 15 km / h, también son frecuentes olas de más de 15 metros de altura".

Es cierto que todo el poder de los huracanes casi no va a ninguna parte, ya que aquí es solo un océano y no hay islas grandes o "velas" de alta montaña en el continente, pero esta fuerza, como vemos, es capaz de evitar que otros continentes se acerquen a la Antártida.

¿Y qué le queda a la Antártida? Una vez que sea arrancado de otros continentes y, una vez en los brazos de la circulación circumpolar sur de la troposfera y el océano, permanezca solo y gire lentamente en el sentido de las agujas del reloj alrededor del polo. Pero, sin embargo, esto no es del todo inequívoco, lo que se analizará a continuación.

Publicado: 25 de junio de 2021.



Escena tres: no estándar

Estamos hablando del Indostán o, más precisamente, del plato del Indostán.

La circulación musónica de la atmósfera es en sí misma no estándar para la circulación general de la atmósfera y está asociada con la configuración de los continentes circundantes, o más bien, con África y Eurasia gigante. Este último distorsiona la circulación casi ecuatorial estándar de la troposfera sobre todo.

En invierno, el monzón continental asiático se precipita casi hacia el movimiento de la placa del Indostán. ¿Es fuerte? No. Vientos débiles y bajos. Pero el monzón de verano es diez veces más fuerte que el invierno, y es él quien determina la dirección del movimiento de la placa, desde el suroeste hacia el noreste.

Una vez desprendida de África, la placa comenzó a moverse bajo la influencia de la dirección predominante de las masas de aire, golpeó con fuerza la placa asiática, formando el Himalaya en su frente y elevando al Tíbet frente a su frente. Y hasta ahora, encontrando en su camino la "vela" más alta del planeta: el Himalaya, los vientos continúan moviendo obstinadamente el Indostán hacia el noreste, continúan levantando la zona de contacto de dos placas: una placa asiática bastante inerte y supermasiva y una pequeño pero hiperactivo Hindustan.

¿Cuando terminará? Solo con el cese del monzón de verano activo sobre Hindustan. ¿Existen requisitos previos para esto? En el futuro previsible, no.

Publicado: 28 de junio de 2021.



Expansión del fondo oceánico?

Durante el movimiento de las placas litosféricas, pueden surgir varias zonas de "conflicto" entre ellas. La forma más sencilla de explicarlos es con las palabras "colisión", "divergencia" y "ralladores".

1. En cuanto a la colisión, el término "subducción" ya se ha arraigado aquí para los casos de conflicto entre las placas oceánica y continental. En este caso, el sustrato oceánico está sumergido bajo el continental. Coincidimos con todas esas explicaciones de los procesos en la corteza terrestre que se dan en este caso.

Pero las placas continentales propiamente dichas también pueden chocar, como se observa en el Himalaya. Ninguno de ellos es capaz de "arrodillarse" y gatear debajo del otro. Este es el conflicto más real, cuya solución es aumentar toda la zona de contacto. En este caso, la placa, que es más activa en el plan dinámico, avanza, lo que vemos en el ejemplo de Hindustan, que no solo se estrelló contra la placa asiática, sino que entró en ella, desgarrando y aplastando territorios vecinos a lo largo del movimiento hacia el noreste. Aquí debería usarse un término diferente para la zona de conflicto.

2. La divergencia de las placas, o más bien la zona de divergencia, fue definida por los geólogos usando el ejemplo de la Cordillera del Atlántico Medio como "expansión", durante la cual las placas divergen bajo la presión de una masa adecuada de materia desde abajo. Y para que todo pareciera más confiable, idearon un esquema para la circulación de la materia en torno a los términos "subducción-difusión". Bien, no dirás nada, parece ser la suposición correcta. Pero...

Hay una explicación más simple si aplicamos la idea de la causa climática del movimiento de las placas para esto. Las placas divergen bajo la presión de las masas de aire troposféricas y las corrientes oceánicas resultantes. Así, en el lugar de la grieta de divergencia, aparece una zona de presión debilitada de la corteza terrestre, a través de la cual se abren masas de materia subyacente a la superficie. Este es un proceso completamente opuesto, al que el término "propagación" es completamente inapropiado. Es posible llamar a este proceso "hipo-deriva".

3. También existen procesos de fricción entre las placas cuando se mueven en direcciones casi paralelas, pero con diferentes velocidades. Observamos un fenómeno tan "rallador" en Israel...

Publicado: 30 de junio de 2021.



A dónde vamos?

A primera vista, todo es simple: donde sopla el viento, las placas se mueven allí. Pero esto no es así, o mejor dicho, no es así en absoluto. El problema es que no hay espacio libre para moverse. Cada losa tiene varias conexiones a varias losas adyacentes. Todo alrededor está ocupado. Y para trasladarse a algún lugar, es necesario superar la resistencia de los "vecinos". En resumen, hay una guerra constante entre los platos por su espacio vital.

Pero el movimiento todavía está sucediendo. Está claro quién tiene la fuerza más fuerte, gana. ¿Qué losas tienen más resistencia para empujar a los vecinos? Probablemente aquellos con corrientes de aire y oceánicas más fuertes y poderosas. Aquí ya estamos hablando de la energía de las corrientes atmosféricas e hidráulicas. ¿Alguien calculó y resumió el saldo de todo el planeta? ¿Existe una supercomputadora para hacer frente a estos problemas de presión?

Cualquiera que sea el continente que tomemos, las fuerzas multidireccionales de los flujos de energía actúan constantemente sobre él, y se mueve a lo largo de la suma de flujos, entre los cuales se manifiesta el resultado de la dirección promedio del movimiento. ¡Y si solo eso! ¡Pero debes tener en cuenta la presión de los vecinos!

Resulta que la cuestión de la dirección del movimiento de las placas litosféricas es muy ambigua, y para resolver el problema, se necesita una supercomputadora que se especialice solo en resolver este problema. Y, a mi modo de ver, la cooperación de todos los países del mundo es obligatoria aquí, es decir, la cuestión debería plantearse al nivel de, digamos, la ONU. ¿Por qué plantear esta pregunta a la ONU? Y luego consideraremos los problemas prácticos, agudos y de actualidad de la humanidad relacionados con el movimiento de las placas.

Publicado el 01 de julio de 2021

Cambiando los fundamentos de la geomorfología

La razón climática del movimiento de las placas litosféricas obliga a revisar los fundamentos de la geomorfología moderna.

La geomorfología clásica se basa en dos postulados:
a) Las fuerzas endógenas (internas) de la Tierra crean irregularidades en su relieve a través de la actividad tectónica. El postulado es conjetural.
b) Las fuerzas exógenas (externas) tienden a nivelar las irregularidades de la superficie terrestre. Postulado probado.
Así, en la superficie de la Tierra, hay una lucha entre dos fuerzas opuestas: una crea, la otra destruye.

Pero la razón climática elimina esta contradicción, ya que son las fuerzas exógenas las que ponen en movimiento las placas, y como resultado de estos movimientos se forman grandes estructuras geológicas en la superficie terrestre. Probablemente, es posible que los procesos internos también jueguen un papel determinado, pero su papel está significativamente nivelado.

Así, resumiendo, podemos decir que la fuente de creación y cambio de relieve son principalmente fuerzas exógenas. En la actualidad, el papel de las fuerzas endógenas ha disminuido significativamente en comparación con la historia temprana de la formación de la Tierra como planeta.

Publicado el 02 de julio de 2021

Buscar correlaciones

En conclusión, cabe preguntarse: ¿cuál es el uso práctico de estudiar la naturaleza climática del movimiento de las placas litosféricas? Respuesta: definitivamente en uno de los más importantes: la previsión de terremotos, e incluso más precisa que la previsión meteorológica moderna.

Si bien partimos del supuesto de que las fuerzas internas de la tierra mueven las placas litosféricas, no hay posibilidad de pronosticar, ya que estos movimientos internos están fuera de nuestro control. Pero si partimos de la naturaleza climática del movimiento de las placas, entonces no solo se describe un posible pronóstico de terremotos, sino que también es más preciso que un pronóstico meteorológico. ¿Por qué? La respuesta es simple. La previsión meteorológica es muy móvil y difícilmente predecible, en cualquier caso, las previsiones meteorológicas modernas son muy inexactas e incluso cambian varias veces al día. Las predicciones se basan en movimientos específicos de masas de aire. Pero el pronóstico de terremotos ya se basa en eventos meteorológicos QUE SUCEDAN muy específicos, ya registrados de hecho. ¿Por qué? Y porque la corteza terrestre no reacciona inmediatamente a la situación meteorológica, sino con cierta demora, teniendo una reserva inercial. Y es aquí donde los estudios de correlación son muy necesarios, sondeando las conexiones entre los grandes procesos atmosféricos (depresiones ciclónicas significativas y colinas de presión anticiclónica, la velocidad y dirección de los flujos del viento, millones de toneladas de precipitación, aumentando así la presión sobre la corteza terrestre) y sus consecuencias en el movimiento de los continentes ... ¡Especialmente en lugares de fallas tectónicas activas (vivas)!

Anteriormente, tales estudios solo podían ser de carácter general y, por tanto, poco informativo. Ahora que las computadoras y el espacio están al servicio de la humanidad, estas correlaciones son mucho más fáciles de detectar. Además, las correlaciones se pueden determinar no solo para territorios vecinos, sino para toda la superficie de la tierra, ya que todas las placas están interconectadas. Es decir, hablando de manera aproximada y figurada, un evento atmosférico importante puede ocurrir en Europa, pero responderá en la corteza terrestre en América o Asia.

Este es un lado del problema. En segundo lugar, no menos importante, es necesario unir los esfuerzos de geofísicos e investigadores de los procesos físicos de la atmósfera. Es decir, necesitamos institutos de investigación geo-meteorológica especializados, unidos en un solo complejo mundial para el estudio de la correlación de los procesos atmosféricos y la geodinámica de las placas litosféricas y que trabajen de acuerdo con programas comunes desarrollados conjuntamente.

¿Vale la pena hacer esto por el bien de predicciones mucho más precisas (en lugar de predicciones) de terremotos? No me corresponde a mí decidir. Pero la palabra ha sido dicha.

Por cierto : el famoso astrónomo y geofísico, miembro correspondiente del AR de la URSS Nikolai Nikolaevich Pariisky señaló que la razón más probable de las variaciones anuales en la velocidad de rotación de la Tierra es la influencia de la circulación de la atmósfera de la Tierra, acompañada por la transferencia de momento angular de la atmósfera a la Tierra.

Publicado el 06 de julio de 2021
Autor: físico-geógrafo Alexei Potupin, Dusseldorf-Benrath. ©